שרת ענן עם Docker ו-Docker Compose
שרת נקי עם Docker ו-Docker Compose מוכנים, כך שהדבר הראשון שתעשו אחרי ההתחברות ב-SSH הוא להפעיל את הקונטיינרים שלכם.
על Docker
Docker היא פלטפורמת הקוד הפתוח שהפכה את הקונטיינרים לפופולריים: אפליקציה נארזת יחד עם הספריות שלה לאימג׳, והאימג׳ הזה רץ באותו אופן על מחשב נייד, על מכונת בדיקות ועל שרת ייצור. ב-Docker Hub ובמאגרים אחרים יש אימג׳ים מוכנים למסדי נתונים, שרתי ווב, סביבות ריצה של שפות תכנות ואלפי אפליקציות בקוד פתוח.
Docker Compose מתאר כמה קונטיינרים, את הרשתות ואת ה-volumes שלהם בקובץ YAML אחד, כך שסטאק שלם, למשל אפליקציה עם מסד הנתונים והמטמון שלה, עולה בפקודה אחת.
מפתחים בוחרים שרת Docker נקי כשהם רוצים שליטה מלאה במקום אפליקציה מוכנה: כדי לפרוס פרויקט משלהם, להריץ כמה כלים בקוד פתוח זה לצד זה או לשחזר סביבת ייצור. רוב פרויקטי הקוד הפתוח מפרסמים הוראות ל-Docker, ולכן השרת הזה הוא נקודת התחלה כמעט לכל דבר.
למה משתמשים בזה
פריסת פרויקט משלכם
העתיקו לשרת קובץ compose עם האפליקציה ומסד הנתונים שלכם והפעילו את כל הסטאק בפקודה אחת.
כמה כלים על שרת אחד
הריצו כמה שירותי קוד פתוח קטנים זה לצד זה, כל אחד בקונטיינר משלו עם volume נתונים משלו.
עותק בדיקה של סביבת הייצור
שחזרו את קונטיינרי הייצור שלכם על שרת נפרד כדי לבדוק שדרוגים לפני שמפיצים אותם.
אחרי ההזמנה
Docker Engine ו-Docker Compose מותקנים על השרת שלכם בהפעלה הראשונה. אין ממשק ווב ולא נפתחים פורטים נוספים: התחברו ב-SSH והפעילו את הסטאק בפקודה שמוצגת בלוח הבקרה של Rivervo (docker compose up -d) מתוך התיקייה עם קובץ ה-compose. כשהקונטיינרים שלכם מפרסמים פורטים, פתחו אותם בחומת האש של השרת.
הפרויקט הראשון שלכם עם Docker Compose
Docker Engine ותוסף Compose מותקנים ממאגר החבילות של Docker עצמה. הרגל טוב הוא תיקייה אחת לכל פרויקט תחת /opt עם קובץ compose.yml משלה; docker compose up -d מפעיל אותו ברקע ומחזיר אותו לפעולה אחרי הפעלה מחדש כשלשירותים מוגדרת מדיניות restart.
mkdir -p /opt/myapp && cd /opt/myapp
nano compose.yml
docker compose up -d
docker compose logs -fפורטים וחומת האש
חומת האש בלוח הבקרה פועלת לפני השרת, כך שפורט שקונטיינר מפרסם עדיין סגור לאינטרנט עד שתוסיפו לו כלל שם. זה ההפך מחומת אש בתוך השרת, שהכללים של Docker עוקפים. פתחו רק את מה שחייב להיות ציבורי, ופרסמו שירותים פנימיים כ-127.0.0.1:PORT:PORT.
HTTPS לקונטיינרים שלכם
ל-HTTPS לפני הקונטיינרים, Caddy היא הדרך הקצרה ביותר: הפנו את רשומת ה-A של הדומיין לשרת, פתחו את פורטים 80 ו-443 בחומת האש של לוח הבקרה, והגדירו לאיזה פורט מקומי מוביל כל שם. Caddy משיגה ומחדשת את התעודות בעצמה.
apt install -y caddy
cat > /etc/caddy/Caddyfile <<'EOF'
app.example.com {
reverse_proxy 127.0.0.1:8080
}
EOF
systemctl reload caddyעדכון Docker והקונטיינרים
מכיוון ש-Docker מגיעה מהמאגר שלה, עדכון המערכת הרגיל מעדכן גם את Docker Engine ואת Compose. את הקונטיינרים מעדכנים לפי פרויקט: משנים את גרסת האימג׳ ומריצים docker compose pull ו-docker compose up -d בתיקייה שלו.
בלוח הבקרה אפשר להפעיל גיבויים יומיים של השרת כולו (+20% ממחיר החבילה, נשמרים 7 העותקים האחרונים) ולשחזר את השרת מכל אחד מהם. עדיין כדאי להחזיק עותק של נתוני האפליקציה עצמה בקובץ: אפשר להעביר אותו לשרת אחר או לשחזר אותו בלי להחזיר את כל השאר לאחור.
apt update && apt upgrade -yאיך זה עובד
- בחרו את Docker בדף הזמנת השרת, ובחרו חבילה עם מספיק זיכרון.
- האפליקציה מותקנת על השרת בהפעלה הראשונה, בדרך כלל תוך כמה דקות.
- פתחו את השרת בלוח הבקרה: הכתובת ופרטי הכניסה נמצאים שם.